×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
דיני אריגה בחול המועד, ובו ה׳ סעיפים
(א) מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְצוּדוֹת דָּגִים מֵעֲרָבָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא הָאֲרוּגִים מֵחוּטִים שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. {הַגָּה: וּמֻתָּר לְתַקֵּן הַפְּתִילוֹת לְנֵרוֹת בְּחוֹל הַמּוֹעֵד, דְּמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא (נ״י פ׳ אֵלּוּ מְגַלְּחִין וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״ד ח״ה וּבֵית יוֹסֵף).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(א) מימרא דרבא מ״ק י״א
(א) מעשה הדיוט. ודוקא לצורך המועד כמ״ש סי׳ תק״מ ס״ה, וצריך עיון דהא אפי׳ מעשה אומן שרי כיון דהיא מכשירי אוכל נפש כמו תנור וי״ל דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה כגון תנור וסכין אבל רשתות לא מיקרי מכשירין:
(א) מצודות דגים וכו׳. פירוש לצורך המועד (רבינו ירוחם), ועיין סימן תק״מ סעיף ה׳ ועיין ס״ק י״א. כתב רמ״א מותר לתקן הפתילות לנרות במועד והלבוש שהשמיטו נראה לי משום דהבית יוסף כתב מחלוקת בזה אלא שסיים ונהגו להתיר, וראה הלבוש שאין זה מנהג פשוט בינינו, ועוד דבמהרי״ל יש שדרש שיזהירו לעשותם מקודם המועד וכן באגודה פרק אלו מגלחין, אלא דיש לחלק דעשייתינו מצמר גפן לא הוי גידול פתילות, אכן משמע במהרי״ל ואחרונים ובית יוסף דאין חילוק:
(ב) [לבוש] שיש בהם וכו׳ כבר וכו׳. וכל שכן כשהם עתה במטה אלא שהם רפוי דמותר למתחן מיהו שלא לצורך המועד אף למתחן אסור ואפילו לצורך המועד דוקא שלא כיוון מלאכתו למועד וכן משמע באגודה:
(ג) [לבוש] יפשול וכו׳. פירוש גוללנו (מגן אברהם בשם בית יוסף וב״ח), והיינו דכל שנעשה החבלים קודם המועד אף שלא היה עדיין במטה מותר ואין איסור אלא לגדל החבלים, ולפי זה צריך עיון על הלבוש דמבואר בדבריו שאוסר אף בנעשה קודם המועד כיון שלא היה כבר במטה שוב עיינתי בקיצור פסקי הרא״ש וספר צידה לדרך שפסקו נמי כלבוש ולמדתי מזה שהטור לא כתב להתיר אלא לפירוש רש״י אבל לדידיה סבירא ליה דאסור, ואם כן אפשר שגם דעת בית יוסף וב״ח כן שהרי לא כתבו הכי אלא לרש״י וכן יש לכוין דברי השולחן ערוך, ועוד דהא לר׳ יוסי שהביא רבינו ירוחם אפילו מסרגין אסור וכן פסק באגודה ואם כן למה נקיל כל כך:
(א) הדיוט – ודוקא לצורך המועד ועיין מ״א:
(ב) לתקן – ובמהרי״ל כתב דיש ליזהר לעשות מקודם לצורך המועד:
(א) ס״א מותר כו׳ – כפי׳ הרא״ש שם:
(ב) ומותר כו׳ – כמו טווית ציצית ועתוס׳ י״ט א׳ ד״ה וטווה דלא כפי׳ תוס׳ סי׳ פ״ז וע׳ סי׳ תקמ״ה ס״ג בהג״ה:
(א) מותר לעשות וכו׳ – ודוקא לצורך המועד:
(ב) מעשה הדיוט – ולא הוי בכלל מכשירי אוכל נפש כמו תנור וסכין דמותר שם אפילו מעשה אומן משום דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה (כי התנור ע״י האפיה וסכין ע״י השחיטה) משא״כ ברשתות:
(ג) לתקן הפתילות – לצורך מועד ויש שמחמירין בזה ואף לגדל מצמר גפן דלאו שזור ג״כ יש ליזהר לעשות מקודם ועיין בח״א שכתב דלכתחלה נכון להכין מעיו״ט אכן בדיעבד מותר לגדל מצמר גפן וכן בברכי יוסף כתב דהמנהג פשוט להתיר עוד כתב הח״א דלכו״ע אסור לעשות נרות של חלב ופשיטא של שעוה דאיכא ג״כ מירוח וכמדומה שנוהגין היתר לצורך מועד עכ״ל ובפמ״ג משמע דיש ליזהר בזה:
(א) [סעיף א׳] מותר לעשות מצודות וכו׳ ודוקא לצורך המועד טור, ב״י. מ״א סק״א. א״ר או׳ א׳ י״א בהגה״ט. ח״א כלל ק״י או׳ ח׳ מק״ק סי׳ ס״ג או׳ א׳ מ״ב או׳ א׳:
(ב) שם. שהוא מעשה הדיוט. ואע״ג דאפי׳ מעשה אומן שרי במכשירי אוכל נפש י״ל דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה כגון תנור וסכין אבל רשתות לא מקרי מכשירין, מ״א שם, י״א שם, א״א או׳ א׳ ח״א שם, מק״ק שם בליקוטי רימ״א או׳ א׳ מ״ב או׳ ב׳:
(ג) שם הגה, ומותר לתקן הפתילות וכו׳ מיהו בפיסקי תו׳ פ׳ ואלו מגלחין או׳ ע״ט כתבו דאין לגדל פתילה במועד ושמא גם ע״י עכו״ם אסור ואף לפתילות בהכ״נ דלאו מצוה יתירה כציצית עכ״ל, וכ״כ בדרשות מהרי״ל ה׳ חו״ה דמהרי״ל דרש שפתילות אסור לעשות במועד ויזהר לעשותם מקודם לצורך המועד עכ״ל, וכתב א״ר או׳ א׳ דמשמע מדברי הפו׳ דאין חילוק אם הם מצמר גפן או מין אחר יעו״ש וכ״כ א״א או׳ ב׳ אלא שבנ״י פ׳ הנז׳ כתב יש מי שאומר שמותר דמעשה הדיוט הוא וכ״כ רי״ו בשם הרי״ט והב״ד ב״י וכתב וכן נהגו וזהו שכתב מור״ם ז״ל כאן בהגה ומותר לתקן הפתילות וכו׳ וכ״כ הברכ״י או׳ א׳ דהכי נהוג הני נשי מתקנין הפתילות בחו״ה וכמ״ש מרן בב״י (סוף הסי׳) והלבוש השמיטו דיש חולקין כמ״ש א״ר אבל המנהג פשוט להתיר כמדובר עכ״ל. והב״ד הזכ״ל או׳ ח׳ ונ״ל דלכ״ע אסור לעשות נרות של חלב ופשיטא של שעוה דאיכא ג״כ מירוח וכדומה שנוהגין היתר. ח״א שם או׳ ט׳:
(ד) ואותן שטע״ב ליכ״ט דעושין מצוייר בכלי אומנות ויש בו טורח רב י״ל אף להב״י בשם המתירין לגדל פתילות בהני דיש טורח רב טוב לעשותן קודם מועד ואפשר מדינא צריך לעשותן קודם המועד. א״א או׳ ב׳:
(הקדמה) בסימן זה הובאו דוגמאות רבות לכלל המתיר פעולות לצורך המועד, שאינן קשורות בהכנת מאכלים. אלא שההיתר תלוי בקיום אחד משני תנאים, מעשה הדיוט, או עשייה בשינוי. הגבלה זו מצמצמת את אפשרויות הפעולה בחול המועד, ומזרזת את הקדמת הפעולות לפני החג.
(א) שהוא מעשה אומן – מדובר שזקוק למצודות לצורך צידת דגים עבור המועד. מעשה הדיוט הותר, ולא מעשה אומן. כי האומן עושה מלאכה חשובה, ולצורך הכנת מצודה לשימוש מיידי, אין הכרח במלאכה חשובה כזו. על כן זה לא נחשב צורך המועד, ואסור.
(ב) ומותר לתקן הפתילות – אף שהכנת הפתילות אפשרית בהחלט לפני המועד. בכל אופן, אם לא הכינום, ויש בהם צורך, מותר להכינם במעשה הדיוט. ונראה שהמחבר מסכים לדין זה.
מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט אבל לא הארוגין מחוטין שהוא מעשה אומן.
(א) מותר לעשות מצודות דגים מערבה וכו׳ בספ״ק דמ״ק (יא.) רב שרי לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא מ״ט מעשה הדיוט הוא אבל אוזלי אסור מ״ט מעשה אומן הוא. ופי׳ בנ״י אוהרי מצודות של דגים עשויות מזמורות והדיוט יכול לעשות אוזלי רשתות של מטוה וכן פי׳ הרא״ש.
(א) האם מותר למתח המיטות. הב״י בסעיף ב, הביא בזה מחלוקת תנאי ומחלוקת כמי ההלכה, ויש להעיר דמדברי שבולי הלקט בשבולת רכז, משמע דס״ל דמותר, מדהוצרך לכתוב דלא איפשיטא בגמרא אם מיתוח הוא שתי בלא ערב או אם היה רפוי ממתחו.
האם מותר לתקן או לקנות מנעלים במועד. הב״י והדרכ״מ בסעיף ד, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בלא תעשה עה בסוף הל׳ חול המועד, וסמ״ק מצוריך בסוף מצוה קצד, כתבו דאסור לתקן מנעלים הואיל ויכול לקנות חדשים, ע״כ, ומבואר דס״ל דשרי לקנות ומבואר עוד דס״ל דהיכא דאי אפשר לו לקנות שרי לתקן, והב״י הביא דר״ת אסר לתקן, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רכז, הביא דר״ת אסר דוקא כשהקרע בגלדא למטה אבל אם הקרע למעלה באפותא או בעור המנעלים מותר דהוי דבר האבד, ע״כ.
אדם שאינו יכול להוציא מלא מחט כאחת והוא יודע לכוין אימרא בחפת חלוקו או איפכא האם נקרא אומן או הדיוט. הב״י בסעיף ה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת רכז, הביא להלכה דמיקרי אומן ואסור.
ההדיוט תופר כדרכו היינו רק לצורך המועד. כן הביא הב״י בסעיף ה, מתוס׳, ויש להעיר דכ״כ שבולי הלקט בשבולת רכז.
ההדיוט תופר כדרכו, האם היינו דוקא במלאכה שהותחלה כבר או שלא יקרע. שבולי הלקט בשבולת רכז, כתב דהיינו דוקא במלאכה שהותחלה כבר או כדי שלא יקרע.
האומן מכליב, מהו מכליב. הב״י בסעיף ה, הביא דזה מחלוקת בגמרא, ויש להעיר דראב״ן במועד קטן ד״ה אין נושאין, כתב דהיינו בשטיר בלעז.
האם הותרו כל המלאכות למי שעושה אותן דרך הדיוט. הב״י בסעיף ה, הביא מהרמב״ם דמותר גבי תפירה ובניה, ויש להעיר דהחינוך במצוה שכג, כתב דנראה דמותר כהאי גוונא בכל המלאכות אמנם גבי כתיבה אמר רבו של החינוך דאסור, וכתב החינוך דנראה דדוקא בכתיבה החמירו.
(א) מותר לעשות מצודות דגי׳ וכו׳ ספ״ק דמ״ק ריש (דף י״א) רב שרא למיגדל אוהרי בחולא דמועדא מ״ט מעשה הדיוט הוא אבל אוזלי אסור מ״ט מעשה אומן הוא ופי׳ בו הרא״ש וב״י כמ״ש רבינו ותימ׳ היאך מותר לעשות מלאכה כי האי בלא שינוי וצריך לומר דחשיב ליה דבר האבד כמ״ש בסמוך בדין מסרגין המטות:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(ב) מְסָרְגִין (פי׳ הוּא כְּעֵין הָאֲרִיגָה אֶלָּא שֶׁבַּסְרִיגָה יֵשׁ רֶוַח מָה בֵּין חוּט לְחוּט) הַמִּטּוֹת, אֲבָל אֵין מַפְשִׁילִין חֲבָלִים בִּתְחִלָּה.
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםבאר היטבמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חעודהכל
(ב) משנה שם ח׳ וכתנא קמא שם בגמרא
(ב) מסרגין. פי׳ שעושין בה חבלים לשכב בה במועד:
(ג) אין מפשילין. פי׳ גודלין (בית יוסף ב״ח):
(ג) מסרגין – פירוש שעושין בה חבלים לשכב בה במועד:
(ד) מפשילין – פי׳ שגודלין:
(ד) מסרגין – פי׳ שעושין בה חבלים שתי וערב לשכוב בה במועד וכ״ש כשהם במטה מכבר אלא שנעשו רפויים דמותר למתחן ודוקא לצורך המועד דאל״ה אף זה אסור ואפילו לצורך המועד דוקא שלא כיון מלאכתו למועד:
(ה) אבל אין מפשילין וכו׳ – ר״ל שאין גודלין החבלין משום זה ויש מן הפוסקים שמחמירים שלא להטילם במטה במועד אפילו הם מגודלין מכבר ומה שהתירו חכמים לסרג במטה היינו כשהמשיכן בנקבי המטה קודם המועד:
(ה) [סעיף ב׳] מסרגין המטות. כלומר לארוג המטות בחבלים שתי וערב ובלבד שלא יהיה אלא לצורך המועד וכ״ש שאם היו החבלים כבר ארוגות במטה זה ימים רבים ונעשה רפויות דמותר למתחן. ב״י בשם רי״ו. מיהו שלא לצורך המועד אף למתחן אסור ואפי׳ לצורך המועד דוקא שלא כיון מלאכתו למועד. א״ר או׳ ב׳ מ״ב או׳ ד׳:
(ו) שם. אבל אין מפשילין חבלים וכו׳ זהו לשון הגמ׳ (מו״ק יו״ד ע״א) ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה ופירש״י שאין גודלין חבלים לכתחלה עכ״ל וכתב ב״י נראה מדבריו שאם החבלים גדולים קודם המועד שמותר לסרג בהם המעות במועד ואפי׳ לא היו החבלים אלו מעולם במטה שרו וכתב שכ״נ ממ״ש המ״מ פ״ח ורי״ו יעו״ש. וי״מ דאין מפשילין חבלים בתחלה כלומר חבלים שלא היו במטה זו אסור להפשילם ולארוג אותם במטה זו במועד כמ״ש הב״י והב״ח בדעת הטור יעו״ש. נמצא דלגדול חבלים במועד לכתחלה כדי לארוג אותם במטה לכ״ע אסור אבל אם היו גדולים קודם מועד ועתה בא לארוג אותם מחדש במטה בזה איכא פלוגתא והש״ע לא גילה דעתו דהעתיק לשון הגמ׳ והמ״א סק״ג פי׳ בדברי הש״ע כפירש״י משמע דס״ל לדעת הש״ע דאם היו החבלים גדולים קודם מועד מותר לארוג אותם במטה מחדש במועד. וכ״כ א״א או׳ ג׳ אבל הא״ר או׳ ג׳ הביא כמה פו׳ שאוסרים וכתב וכן יש לכוין בדברי הש״ע יעו״ש. וע״כ נראה דלכתחלה יש לאסור ורק במקום הכרח יש לסמוך על המתירין:
(ג) מסרגין – חלק מהמיטות בזמנם היו עשויות מסגרת וחבלים שנארגו שתי וערב.
(ד) המטות – אם זה צורך המועד, כגון שצריך לישון על מיטה זו, הוא או אורח.
(ה) אין מפשילין חבלים בתחלה – הפשלת חבלים פירושה יצירת חבלים, על ידי פיתול ומתיחת חוטים רבים. והיא נעשית כחלק מההכנות לסריגת מיטה. ולא הותרה כיון שהפעולה אינה נעשית לשימוש מיידי, וגם יש בה מעשה אומן, שלא הותר אף לצורך המועד.
מסרגין המטות פי׳ לארוג אותם שתי וערב בחבלים שהיו בה כבר אלא שלא היו סדורים והוא מסדרן אבל לא יפשיל החבלים בתחלה ומל׳ רש״י יראה שמותר להפשיל לה החבלים לכתחלה רק שלא יעשה החבלים מחדש וכל זה בצריך לה במועד.
(ב) מסרגין המטות משנה שם (ח:) מסרגין את המטות ר״י אומר אף ממתחין וכתב הרא״ש הרי״ף הביא משנה זו כצורתה ר״ל דהלכה כרבנן ואסיקנא בגמרא (י:) דמסרגין היינו שתי וערב שרי ליה רבנן בלא שינוי דחשיב ליה דבר האבד ואמרי׳ בגמ׳ (שם) ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה ומפרש רבינו דהיינו לומר דלסרג בחבלים שלא היו בה מעולם לד״ה אסור דכיון דלא היו בה מעולם הוי עושה אותה מחדש ולא שרו רבנן לסרג אלא בחבלים שהיו בה כבר והוסרו ועכשיו בא לסרג בהם דלא מיחזי כעושה כלי מחדש אבל רש״י פי׳ אין מפשילין חבלים לכתחלה אין גודלין חבלים לכתחלה ונראה מדבריו שאם החבלים גדולים קודם המועד שמותר לסרג בהם המטות במועד ואפילו לא היו החבלים אלו מעולם במטה שרו וכ״נ ממ״ש הרב המגיד בפ״ח שהוא דעת הרמב״ם וכ״כ ר״י וז״ל מסרגין המטות כלומר לארוג המטות בחבלים שתי וערב ונעשה ביניהם כמו חלונות פי׳ ובלא שינוי מותר דדבר האבד חשבינן ליה ול״נ כי מעשה הדיוט הוא מותר ובלבד שלא יהיה לצורך המועד וכ״ש שממתחין כלומר שאם היו החבלים כבר ארוגות במטה זה ימים רבים ונעשה רפויות ממתחן וכ״פ רי״ף כסתם מתני׳ ויש מי שפסק כרבי יוסי דברייתא דממתחין אבל לא מסרגין וראשון נראה עיקר עכ״ל.
ומה שכתב דלא שרי לסרג אלא לצורך המועד כ״כ ג״כ סמ״ג וכ״כ רבינו וכ״נ דשלא לצורך המועד למה יתירו לעשות שום דבר אע״פ שהוא מעשה הדיוט:
(ג) ומה שכתב רבינו מלשון רש״י יראה שמותר להפשיל בה חבלים לכתחלה אינו מדוקדק דכיון דבהדיא אמרי׳ בגמרא דאין מפשילין לה חבלים לכתחלה היאך אפשר שרש״י חולק על הגמרא וע״כ כוונת רבינו לומר שמתוך פירש״י בהשפלת חבלים יראה שמותר לסרג אפילו בחבלים שלא היו מעולם במטה וכמ״ש וביאור לשון רבינו כך הוא מסרגים את המטות פי׳ לארוג אותם שתי וערב בחבלים שהיו בה כבר אבל לא יסרג חבלים בתחלה כלומר בחבלים שלא היו מעולם במטה זו ומלשון רש״י יראה שמותר לסרג בחבלים שלא היו במטה מעולם רק שלא יעשה החבלים מחדש שזהו פירוש מ״ש אין מפשילין חבלים בתחלה:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) מסרגין המטות כתב הב״י וכ״כ רבינו ירוחם כו׳ נראה דב״י מייתי ראייה מדנקט רבינו ירוחם בסיפא דמילתא וכ״ש שממתחים שאם היו החבלים כבר במטה זו ימים רבים ונעשו רפוים כו׳ מדנקט לישנא דכ״ש משמע דמתיר אפי׳ כשלא היו במטה כנ״ל:
(א) ומלשון רש״י יראה שמותר להפשיל לה החבלים כו׳ וכתב ב״י דלשונו אינו מדוקדק דכיון דבהדיא אמרינן בגמרא דאין מפשילין לה חבלים לכתחילה היאך אפשר שרש״י חולק על הגמרא ונדחק ליישבו ולעד״נ לגרוס בדברי רבינו בתחילה ולא לכתחלה כלשון הגמרא ורבינו לישנא דידיה נקיט ובמה שהתחיל אבל לא יפשיל החבלים בתחלה דפי׳ לסרג בחבלים שלא היו בה מעולם ועליה סיים ומלשון רש״י יראה שמותר להפשיל לה החבלים בתחלה ר״ל שלא היה בה מעולם אבל לעשות חבלים לכתחלה מודה רש״י שאסור ולישנא דרבינו לחוד ולישנא דגמרא לחוד:
(ב) מסרגין המטות וכו׳ משנה ומסקנא דגמרא (דף י) דשתי וערב נמי שרי בלא שינוי דחשיב ליה דבר האבד אבל לא יפשיל חבלים בתחלה כלומר חבלים שלא היה במטה זו אסור להפשילם ולארוג אותם במטה זו אבל מלשון רש״י שכתב שאין גודלין אותם לכתחלה מבואר שאין אסור אלא שלא יעשה החבלים במועד מחדש אבל אם נעשה קודם מועד מותר להפשילם אע״פ שלא היו החבלים מעולם במטה זו:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםבאר היטבמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חהכל
 
(ג) מֻתָּר לִמְעֹךְ בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן בַּיָּדַיִם אַחַר הַכִּבּוּס, כְּדֵי לְלַבְּנָן וּלְרַכְּכָן; אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בָּתֵּי יָדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן {וּמֻתָּר לְהַחְלִיק הַבְּגָדִים עִם הַזְּכוּכִית כְּדַרְכָּן הוֹאִיל וְהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד (סְמַ״ג וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חעודהכל
(ג) מימרא דרבא שם וכפירוש רמב״ם וסמ״ג
(ד) שם
(ד) מותר למעך. לצורך המועד עיין סימן שי״ב ס״ה:
(ה) קשרי. פי׳ לקמט שקורין קרונצלי״ן בל״א (אגודה) כן פירש״י ורי״ו כ׳ אם אינם מתפשטי׳ כשלובשן אסור לעשותן וא״כ אסור לקמט הענק שקורין קאלנ״ר בעצים המיוחדים לכך עססי׳ תקי״ט:
(ד) מותר וכו׳. דוקא לצורך מועד וכו׳ ושבבתי ידים וכו׳ וכן ענק שקורין קאלנ״ר בעצים המיוחדים לכך אסור (מגן אברהם):
(ה) למעך – לצורך המועד. מ״א:
(ו) אומן – וקמטי הקאלני״ר אסור עססי׳ תקי״ט:
(ג) ס״ג מותר למעך כו׳. ומותר להחליק כו׳ – והן ב׳ פירושים שכ׳ תוס׳ ד״ה כסכוסי ועב״י בשם סמ״ג וכמ״ש בפ׳ תולין מכסכסו כו׳ ובנדה ס״ב צריך לכסכס כו׳ ובזבחים צ״ד ב׳ כל כיבוס כו׳ וע״ רש״י שם והביאו התוס׳ ד״ה הנ״ל:
(ו) מותר למעך בגדי פשתן וכו׳ – עיין סימן ש״ב ס״ה דשם לענין שבת אסור לעשות כן בבגדי פשתן ואפילו בחלוק אם מתכוין כדי ללבנו אסור והכא מותר אפילו במתכוין ללבנו ודוקא כשצריך לו במועד:
(ז) בידים וכו׳ – לפי מה שכתב לקמיה בהג״ה האי בידים לאו דוקא דה״ה דמותר לגלגל אותם ע״י כלי כנהוג:
(ח) קשרי – היינו לקמט שקורין קרונצלי״ן בל״א ודוקא כשהקמטין אינם מתפשטין כשלובשן דכיון דהקמטים חזקים כ״כ הו״ל מעשה אומן ואסור אפילו לצורך המועד. ולפ״ז אסור לקמט הענק שקורין קאלנע״ר בעצים המיוחדין לכך דעי״ז נשאר מקומט אף כשלובשו:
(ט) עם הזכוכית – היינו עם אבן עגולה של זכוכית ומשמע דלא חשיב זה כ״א מעשה הדיוט ובח״א העתיק דמותר להחליקן בכלי כדרכן משמע דס״ל דזכוכית ל״ד דה״ה שאר כלים הרגיל להחליק בהן ולפ״ז מותר להחליק גם בכלי ברזל חלק שנוהגין חייטים להחליק דהכל מעשה הדיוט הוא ומותר לצורך המועד:
(ז) [סעיף ג׳] מותר למעך בגדי פשתן וכו׳ עיין לעיל סי׳ ש״ב סעי׳ ה׳ גבי שבת דלא התיר רק בחלוק ודוקא לרככו והכא בא להתיר בכל בגדי פשתן ואפי׳ כדי ללבנן:
(ח) שם. מותר למעך בגדי פשתן וכו׳ ודוקא לצורך מועד. ב״י. מ״א סק״ד. א״ר או׳ ד׳ ח״א כלל ק״י או׳ ד׳ מק״ק סי׳ ס״ג או׳ ג׳ מ״ב או׳ ו׳:
(ט) שם. בידים אחר הכיבוס וכו׳ ולפי מ״ש לקמן בהגה האי בידים לאו דוקא דה״ה דמותר לגלגל אותם ע״י כלי כנהוג. מ״ב או׳ ז׳:
(י) שם. אבל אין עושין קשרי בתי ידים וכו׳ פי׳ לקמט שקורין קרונצלי״ן בל״א. כן פירש״י. ורי״ו כתב אם אינם מתפשטים כשלובשים (ר״ל שנשאר מקומט) אסור לעשותם וא״כ אסור לקמט הענק שקורין קאלנ״ר בעצים המיוחדים לכך דעי״ז נשאר מקושר כשלובשו. מ״א סק״ה ולב״ש. א״ר או׳ ד׳ ח״א שם או׳ ד׳ מק״ק שם. מ״ב או׳ ח׳:
(יא) שם הגה. ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית וכו׳ פי׳ שמחליקין את הבגדים באבן זכוכית לאחר הכיבוס והוא גיהוץ. ב״י בשם סמ״ג ורי״ו. וח״א שם כתב דמותר להחליקם בכלי כדרכם משמע דלאו דוקא באבן זכוכית אלא בכל כלי מותר. וכ״כ בתשו׳ ב״ד סי׳ רצ״ט דמותר להעביר ברזל חם על הבגדים בחו״ה ובע״פ יעו״ש. והב״ד השו״ג או׳ ו׳ וכ״כ מ״ב או׳ ט׳:
(יב) שם בהגה. ומותר להחליק הבגדים וכו׳ וכן לעשן הבגדים בחו״ה בבשמים י״ל דשרי. ב״ח ססי׳ תקי״ט. א״א או׳ ה׳ מק״ק שם בליקוטי רימ״א או׳ ה׳ פת״ע או׳ ד׳:
(ו) כדי ללבנן ולרככן – מיעוך זה היו עושים בתקופתם, לאחר הכביסה, כדי שהבגדים ייראו יפה. ואף שהכביסה עצמה אסורה היתה, היו רגילים לעשות כן לפני הלבישה. וכיון שזה מעשה הדיוט לצורך המועד, לכן הותר למעך.
(ז) אין עושין קשרי בתי ידים – בזמנם נהגו לעשות קמטים בבגדים, כדי שייראו יפה. וכדי להצליח בעשיית הקמטים, שיעמדו כך ימים רבים, השתמשו במיומנות מיוחדת. ואסרו חכמים לעשות כן במועד, כי ניתן להכין זאת טרם החג.
(ח) להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן – כלומר לגהץ. וזה מותר כי הוא מעשה הדיוט לצורך המועד. והמחבר אף הוא מתיר זאת.
כסכוסי קרמי מותר פירוש שממעכין בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס כדי ללבנן ולרככן ואסור לעשות הקמטין שבבתי הידים והשוקיים.
(ד) כסכוסי קרמי מותר מימרא דרבא שם בסוף הפרק (י.) ומה שפירש בו רבינו כך הם דברי הרמב״ם בפ״ה וכן פי׳ סמ״ג וכתב עוד ור״י פי׳ שמחליקין את הבגדים באבן זכוכית לאחר הכיבוס והוא גיהוץ ל״א לכסכוסי במי קמח וראשון עיקר דכסכוס הוא לשון שפשוף כדאמרינן בפרק תולין (שבת קמא.) עכ״ל וכן פירש ר״י וכ׳ דוקא בצריך לו בח״ה ופשוט הוא:
(ה) ומה שכתב ואסור לעשות הקמטין שבבתי הידים והשוקיים גם זה שם קטורי בירי אסור מ״ט מעשה אומן הוא ופירש״י קטורי בירי. לכווץ הקמטים שאדם עושה בבית יד שממלאין אותן בקנה של שבלים חלקות ומקמטין וכתב המרדכי שאף ע״פ שהם לצורך המועד אסור וכ״כ ר״י וכ״כ בהגהות וכתב בהג״א בשם א״ז שאע״פ שצריכין למועד אסור משום דליכא פסידא ונראה כבנין מעליא ועוד פירש״י דקטורי בירי היינו שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהם בית יד של חלוקים מעשה אומן הוא ואסור ור״י כתב שהחלקה זו נקראת כסכוסי קרמי דשרי רבא והרמב״ם פי׳ קטורי בירי היינו לעשות קשרי בית הידים:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) ואסור לעשות הקמטים וכו׳ מה שקשה על זה דאם אסור בחולו של מועד כ״ש בי״ט ולמה כתבו גם רבינו בי״ט כתבתי ליישב זה לעיל בסימן תקי״ט:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףב״חהכל
 
(ד) אָסוּר לְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו וּמִנְעָלָיו הַקְּרוּעִים; וְכֵן אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לְתַקְּנָם {מִיהוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי שָׁרֵי לְתַקְּנָם קְצָת לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד (רַבִּי יְרוּחָם).}
באר הגולהט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חעודהכל
(ה) הרא״ש שם ושאר פוסקים אהא דתנן הדיוט תופר כדרכו ח׳
(א) אסור לתקן מלבושיו הקרועים – בטור כתוב ולא אמרי׳ דהוי דבר אבוד שהרי יתקלקלו אם לא יתקנם דלא מקרי דבר אבוד אלא כשעיקר הדבר נפסד כמו הפך זיתיו כו׳. אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא מקרי דבר אבד עכ״ל. משמע מזה דאם היו קרועים ומקולקלים הרבה דמותר לתקנם דהוי דבר האבוד וזהו הפסד גדול כמו ציר הדלת בסי׳ תק״מ.
(ב) וכן אסור לומר לעכו״ם לתקנם – ה״ה בכל מה שאסרו בח״ה לישראל כמ״ש סי׳ תקמ״ג דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לעכו״ם לעשותו.
(ו) אסור לתקן. אף על פי שיתקרעו יותר אם לא יתקנם אסור דלא מקרי דבר אבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא (טור):
(ז) ע״י שינוי. אבל הדיוט א״צ שינוי כמ״ש ס״ה (רי״ו שם):
(ה) ועל ידי שינוי וכו׳. פירוש כשהוא אומן יעשה תפירות רחבות אחת מעלה וכו׳ כמו בסעיף ה׳, אבל הדיוט מותר אף בלא שינוי ושלא לצורך מועד אף הדיוט ועל ידי שינוי אסור וכן משמע בתוס׳ מועד קטן דף י׳:
(ו) [לבוש] מעט תוס׳ וכו׳. משמע דאם מקולקלים הרבה דמותר (ט״ז), ומתוס׳ שם לא משמע הכי ועוד דאפשר על ידי הדיוט או אומן מעשה הדיוט:
(ז) לעכו״ם – וה״ה בכל מה שאסרו בחול המועד לישראל כמ״ש סי׳ תקמ״ג דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לעכו״ם לעשותו. מיהו אם היו קרועים ומקולקלים הרבה מותר לתקנם דהוי דבר האבד וזה הפסד גדול. ט״ז:
(ח) שינוי – אבל הדיוט א״צ שינוי כמ״ש ס״ה:
(ד) ס״ד אסור כו׳ – ממ״ש בפ״ד דפסחים שכן עולי רגלים כו׳:
(ה) וכן אסור – כמש״ל ר״ס תקמ״ג:
(ו) מיהו כו׳ – כמ״ש בס״ה:
(י) אסור לתקן – אע״פ שיתקרעו יותר אם לא יתקן אסור דלא מיקרי דבר אבד אלא שעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספות קלקול לא ואם יתקרעו לגמרי כשלא יתקנם מותר אף ע״י ישראל לתקן וא״צ שינוי דהוי דבר האבד. וה״מ כשצריך לילך בהם בחוה״מ הא אין צריך להם בחוה״מ פשיטא דאסור דיניחם ולא ישתמש בהם עד לאחר המועד [פמ״ג]. ודע דבכל זה אין חילוק בין אם נתקרעו במועד או שנתקרעו לפני המועד:
(יא) וכן אסור לומר לנכרי – רבותא נקט המחבר דאף דבזה יש קצת הפסד אם לא יתקנם אפ״ה אסור וכ״ש בשאר דברים וכדלקמן בריש סימן תקמ״ג:
(יב) מיהו ע״י שינוי – היינו אם היה אומן צריך שינוי והשינוי מבואר לקמיה בס״ה אבל אם הוא הדיוט תופר כדרכו וכדלקמיה. וכ״ז אינו מותר רק בצריך למועד:
שרי לתקנם קצת לצורך המועד – הנה תיבת קצת לא נזכר בשום פוסק ואף בלבוש ועוד איזה אחרונים שהעתיקו דברי הרמ״א לא הזכירו דדוקא קצת וטעמם פשוט דכיון שהוא ע״י שינוי לא גרע זה ממי שעושה בגד מתחלה דמבואר בס״ה דכשהוא לצורך המועד מותר האומן לעשות ע״י שינוי ואפשר דכונת הרמ״א דכיון שרצונו לתקן הוא רק לצורך המועד לא יתקנם לגמרי רק שישתהא התיקון עד לאחר המועד ועדיין צ״ע:
(יג) [סעיף ד׳] אסור לתקן מלבושיו וכו׳ ואעפ״י שיתקרעו יותר אם לא יתקנם אסור דלא מקרי דבר אבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא. טור. מ״א סק״ו. משמע מזה דאם היו קרועים ומקולקלים הרבה דמותר לתקנם דהוי דבר האבד. ט״ז סק״א. י״א בהגה״ט, והיינו כשצריך לילך בה בחו״ה ויתקלקלו יותר הוי דבר האבד ומותר בלא שינוי הא א״צ להם בחו״ה פשיטא דאסור דאף נקרעו הרבה יניחם לאחר המועד. מש״ז או׳ א׳ מיהו המאמ״ר או׳ ג׳ כתב לפקפק בדברי הט״ז הנז׳ וכן הא״ר או׳ ו׳ כתב על דברי הט״ז הנז׳ דמתו׳ שם לא משמע הכי ועוד דאפשר ע״י הדיוט או אומן מעשה הדיוט עכ״ד:
(יד) ומיהו אם נקרעו במועד כתב ב״י בשם הגמ״י שראב״ן ורבי׳ יואל וראבי״ה פסקו להיתר וריב״א מסופק בדבר ורי״ו כתב בשם כמה גדולים לאסור ואפי׳ לומר לעכו״ם לתקנו ואפי׳ לצורך המועד אם לא ע״י שינוי והוא שיהא לצורך המועד עכ״ל והב״ד השו״ג או׳ ו׳ וכתב וכ״נ מסתמיות דברי הש״ע דאינו מחלק בין נקרעו תוך המועד לנקרעו קודם מועד אלא שכתב היכא דנקרעו במועד ולית ליה אחריני כדאי הם ראב״ן ור״י וראבי״ה לסמוך עלייהו בשעת הדחק ולתקנם במועד יעו״ש. וצ״ע דהא אפשר ע״י הדיוט או אומן מעשה הדיוט:
(טו) ואם מותר לקנות מנעלים חדשים במועד כתב ב״י בשם התשב״ץ דריב״א מתיר וראבי״ה אוסר ונהגו העולם לקנות חדשים עכ״ד. וכתב שכנה״ג בהגב״י או׳ ג׳ שכן מוכח מדברי התו׳ פ׳ מקום שנהנו בד״ה שכן עולי רגלים דמותר לקנות חדשים יעו״ש.
(טז) שם. וכן אסור לומר לעכו״ם וכו׳ רבותא נקט דאף דבזה יש קצת הפסד אם לא יתקנם אפ״ה אסור וכ״ש בשאר דברים וכדלקמן רסי׳ תקמ״ג. מ״ב או׳ י״א:
(יז) שם הגה. מיהו ע״י שינוי שרי וכו׳ פי׳ כשהוא אומן יעשה תפירות רחבות א׳ למעלה וכו׳ כמו בסעי׳ ה׳ אבל הדיוט מותר אף בלא שינוי ושלא לצורך מועד אף הדיוט וע״י שינוי אסור. א״ר או׳ ה׳ מ״ב או׳ י״ב. כללא דמילתא לצורך המועד ואינו מכשירי אוכל נפש אומן צריך שינוי והדיוט א״צ שינוי. א״א או׳ ז׳:
(יח) שם בהגה. שרי לתקנם קצת. ברי״ו ליכא תיבת קצת כמ״ש לעיל או׳ י״ד וכן בלבוש לא כתב תיבת קצת וכן האחרונים לא הזכירו תיבת קצת וטעמם משום דאפי׳ התחלת התפירה מותר לעשות ע״י שינוי כמ״ש סעי׳ ה׳:
(ט) מלבושיו ומנעליו הקרועים – כשלמרות הקרעים ניתן ללבשם, ומבקש לתקן כדי למנוע את המשך קריעתם. אבל כיון שאין זה אלא הפסד קטן, אסור. אמנם כאשר יש חשש שהקרעים יתרחבו מאד, וזה הפסד גדול, מותר לתקנם, ככל דבר האבד. כמו כן, אם לא שייך ללבשם בלי תיקון, והם נצרכים לו למועד, מותר לתקנם1.
(י) אסור לומר לאינו יהודי לתקנם – שכן יש כלל, המובא להלן בסימן תקמ״ג, ולפיו, כל דבר שאסור ליהודי לעשות בחול המועד, גם מהנכרי אסור לבקש את עשייתו. על כן אין לתת בגדים לחייט נכרי שיתקנן במועד. וגם אין לתת את נעליו לתיקון אצל סנדלר נכרי.
(יא) שרי לתקנם קצת לצורך המועד – כי נצטרפו כאן שתי היתרים. הראשון, צורך המועד, והשני, שהתיקון מבוצע בשינוי, לכן מותר אף שאין זה ממש דבר האבד2.
1. קל וחומר מייצור בגדים בחול המועד, שאם הם נצרכים עבור המועד, מותר לייצרם, כמבואר להלן סעיף ה.
2. הסיבה שכתב הרמ״א ״לתקנם קצת״ כוונתו להסביר שהשינוי המדובר כאן מהותו תיקון לא מושלם, ועיין ביאור הלכה ד״ה שרי.
ואסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועין ולא אמרי׳ דהוי דבר האבד שהרי יתקלקלו אם לא יתקנם דלא מיקרי דבר האבד אלא כשעיקר הדבר נפסד כמו מי שהפך זיתיו וכו׳ אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא מקרי דבר האבד הלכך אסור ג״כ לומר לגוי לתקנו לו דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לגוי לעשותו.
(ו) ומה שכתב אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים ולא אמרי׳ דהוה דבר האבד וכו׳ עד דכל מה שאסור לעשות אסור לומר לעו״ג לעשותו הכל דברי הרא״ש שם על מתני׳ דההדיוט תופר כדרכו וכ״כ שם התוספות וכ״כ סמ״ג וגם המרדכי כתב שם כן בשם ר״ת וכ״כ הגה״מ ומיהו כתב שראב״ן ורבי׳ יואל וראבי״ה פסקו להיתר היכא דנתקרעו במועד וריב״א מסופק בדבר ור״י כתב בשם כמה גדולים לאסור ואפילו לומר לעו״ג שיתקן לו ואפי׳ לצורך המועד אם לא ע״י שינוי והוא שיהא לצורך המועד כתוב בתשב״ץ לתקן מנעלים בח״ה אסור אבל לקנות חדשים מתיר ריב״א אמנם מהר״ם אומר שראבי״ה אוסר ומיהו נהגו העולם לקנות חדשים ע״כ:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) ובא״ז כתב דמותר לתקנן על ידי עו״ג מאחר שהוא קצת אבוד.
(ב) וכדי שלא להשוותן טועה אומר דמיירי בשכר ושרי כמ״ש לקמן בסימן תקמ״ב דיש שכר דשרי ע״ל ס״ס תקמ״ד מעשה אומן לצורך מטוה:
(ב) ומנעליו הקרועים ומיהו ע״י שינוי שרי לתקנם לצורך המועד ר׳ ירוחם ורמ״א:
(ד) ומ״ש ואסור לתקן מלבושיו וכו׳ עד הלכך אסור לומר לעו״ג וכו׳ כ״כ התוס׳ ריש (דף י) וכ״כ הרא״ש ולשון הלכך פי׳ לא תימא כיון דאיכא קצת דבר האבד יש להתיר לתקנם ע״י עו״ג אלא אסור ג״כ ע״י עו״ג דלא פלוג רבנן דכל היכא דאסור ע״י ישראל אסור לומר לעו״ג לעשותו:
באר הגולהט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהב״חהכל
 
(ה) מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ בֶּגֶד בַּמּוֹעֵד, אִם הָיָה הֶדְיוֹט וְאֵינוֹ מָהִיר בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה כְּדַרְכּוֹ; וְאִם הָיָה אֻמָּן מָהִיר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּפִירוֹת רְחָבוֹת וּתְפִירָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, כְּשִׁנֵּי הַכֶּלֶב. {הַגָּה: וְכָל אָדָם יַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִתְפֹּר בְּשִׁנּוּי זֶה; וְלֹא מְהָנֵי לְאֻמָּן לִתְפֹּר עַל יְדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה בַּאֲחִיזַת הַמַּחַט בְּיָדוֹ, אֶלָּא בָּעֵינָן שִׁנּוּי הַנִּכָּר (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן פ״ז).}
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אלבושי שרדמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חעודהכל
(ו) לשון רמב״ם בפרק ז׳ מהלכות י״ט ממשנה דלעיל וגמרא שם
(ג) ולא מהני לאומן לתפור ע״י שינוי כו׳ – בת״ה סי׳ פ״ז כ׳ בזה ואע״ג דהעתיק אחד מהגדולים מדרשות הר״ח א״ז שמהר״א כ׳ לו בח״ה וכשבאו אצלו שאלו היאך כ׳ בח״ה והשיב לו תפס הקולמס בין גודל ואצבע כמו בכ״מ ונראה לומר דמתוך כך כששינה בשעת הכתיבה אינו חושש בתיקונ׳ ומותר אע״פ שלמשתלח נראה שכתב כדין עכ״ל מכאן היה משמע להתיר ולתפור ג״כ בכה״ג. אמנם י״ל דאין לדמות מלאכת התפירה למלאכת כתיבה דמלאכת חייטין חשיבי טפי מלאכת אומן ממלאכת לבלרין דשכיחי טפי דידעי לה בני אדם כדאמרי׳ פ״ק דחולין כו׳ ועוד נ״ל מדנחית לפרושי במתני׳ היאך ישנה האומן בתפירתו כדקתני האומן מכליב משמע דוק׳ בשינוי כה״ג שניכר בתפיר׳ עצמה שרי ולא בע״א כו׳ עכ״ל ועבסי׳ תקמ״ה.
כתב הכל בו ההדיוט תופר כדרכו אפי׳ לאחרים ואפי׳ בשכר אם יהיה צורך המועד מזה ע״כ. וכ׳ ב״י ע״ז וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמ״ש בסי׳ שאח״ז עכ״ל ותמוה לי דהא אפי׳ בחנם אסור בתופר כדרכו דדוקא במלאכות המותרות מתיר בסי׳ שאח״ז בחנם אבל כדרכו אינו מן המותרות ועל כרחך לו׳ דהך לצורך המועד דזכר הכל בו היינו שאירע הדבר שא״א להיות במועד בלא זה כגון שנקרע כסותו לגמרי דהוי דבר האבד וכמו שכתבתי בס״ד וזה מותר אפילו בשכר וכן כתב רמ״א בסימן שאח״ז.
(ח) שצריך לו בגד. תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו דליכא משום כבוד אביו דיכול לכרכו בשיראי׳ (ריב״ש סי׳ רכ״ו):
(ט) אומן. כל מי שיודע להוצי׳ מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימרא בשפת חלוקו מקרי אומן (הרא״ש וטור ע״ש):
(ז) הדיוט וכו׳. כתב הכלבו הדיוט תופר כדרכו אפילו לאחרים אפילו בשכר אם היה צורך המועד, עד כאן, וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמו שכתב בסימן תקמ״ב (בית יוסף), וכתב הט״ז תמוה לי דהא אפילו בחינם אסור בתופר כדרכו דדוקא במלאכות המותרות מתיר בסימן שאחרי זה בחינם, אבל כדרכו אינו מן המותרות, עד כאן, ועל כרחך הך צורך המועד שזכר הכלבו מיירי שנקרע כסותו לגמרי דהוי דבר האבד וזה מותר אפילו בשכר ולא דק דכל צורכי מועד נקראים מלאכות המותרות בסימן שאחרי זה וכמו שכתב בסימן תק״מ, גם מה שמפרש מה שכתב הכלבו לצורך המועד מיירי דבר אבד ולא דק דאם כן אפילו אומן מותר בשכר בסימן שאחרי זה וכן משמע בתשובת ריב״ש סימן רכ״ו. וכהאי גוונא תמיהני על הב״ח שפירש כלבו צורך מועד היינו שאין לו מה יאכל דאם כן אפילו אומן מותר בשכר כמו שכתב הריב״ש שם להדיא, ועוד במועד קטן דף י״ב תנא אם לא לצורך מועד או שאין לו מה יאכל, ודרכי משה כתב כדי שלא להשוות הכלבו כטועה יש לומר דמיירי שאוכל עמו בשכרו, עד כאן, ודחוק ואינו למעיין. שוב עיינתי דהבית יוסף וכל הגדולים במחילה נמשכין בטעות שכתבו בסתם בסימן שאחרי זה דבשכר אסור אף לצורך המועד מש״ס ערוכה מועד קטן דף י״ב רב חמא שרי לאבי נגרי וכו׳ ולכך כתבו הכלבו שהוא טעות, אבל מצאתי בנימוקי יוסף שפירש הש״ס על דבר שאין צריך מועד ופועלים כותים שנוטלו בקבלנות ואם כן לצורך מועד מותר בשכר והכי סבירא ליה לכלבו וכן ריא״ז בשלטי גיבורים דף שפ״ז וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בשם הרי״ף ואף שכתב בית יוסף עוד ראיה מתפילין דאסור בשכר, ולעניות דעתי לא קשה מידי לאו ראיה דבגד שהוא צורך ושמחת יום טוב עדיף, ועוד דהתם מעשה אומן:
(ח) [לבוש] עכשיו חשיבי בקיאי וכו׳. ועוד דלהרבה פוסקים כל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימרא בשפת חלוקו מיקרי אומן בגד תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו דליכא משום כבוד אביו דיכול לכרכו בשיראין (מגן אברהם וריב״ש), ומשמע בריב״ש שעל ידי שינוי מותר:
(ט) בגד – תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו. ריב״ש מ״א:
(י) אומן – וכל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימר׳ בשפת חלוקו מקרי אומן. טור ע״ש:
(ז) ס״ה דהיינו – כדברי שניהם דכל שמשנה מותר ור״ל שניהם דוקא דלא שייך כאן להקל כנ״ל וכ״כ המרדכי והג״מ וש״פ וגם ברישא סתם אומן מהיר וע׳ רא״ש:
(ח) וכל אדם כו׳ – ממ״ש מאי מכליב. מ׳ דוקא:
(א) ט״ז סק״ג כמו בכל מקום. ר״ל בכל מקום מהני שינוי בזה:
(ב) שם במלאכה המותרת מתיר. כבר השיגו המחברים ע״ז דהדיוט התופ׳ כדרכו היא ממלאכות המותרות ואין איסור רק בשכר:
(ג) מ״א סק״ד המועד עסי׳ ש״ב. דשם מבואר דבחלוק מותר דבר זה אפי׳ בשבת משא״כ בסודר ומיירי הכא בסודר:
(ד) סק״ה מתפשטין כשלובשן. שנשאר מקומט אפי׳ כשלובשו וכיון דהקמטים חזקים כ״כ הו״ל מעשה אומן ואסור אפי׳ לצורך המועד כיון דאין פסידא:
(ה) שם בעצים המיוחדים דעי״ז נשאר מקומט אף כשלובשו:
(ו) שם עססי׳ תקנ״ט כוונתו להקשות אהטור ומחבר דבססי׳ קי״ט כתבו דאסור לעשות קמטים אלו בי״ט והיא מש״ס דביצה דכ״ג ולמה הוצרכו להביא דין זה כיון דכתבו כאן דגם בח״ה אסור ובש״ס דביצה שם לא נאמר דין זה רק דרך קושיא אי קטורי בידי מעשה אומן היא ואסו׳ ולא לאשמועינן דינא נאמר אלא דרך קושיא דמעשה אומן היא ואסור אפי׳ בח״ה וכ״ש בי״ט אבל אהטור וש״ע קשה כנ״ל ואין לומר דהתם קמ״ל בי״ט דאסור אפי׳ אם מתפשטין כשלובשם דמהיכן מוכח איסור זה דהא לא אסר שם הש״ס רק משום שהוא מעשה אומן והיינו כשאין מתפשטין וק״ל:
(ז) סק״ה דיכול לכרכו. ר״ל דמש״ה לא מיקרי צורך המועד לכבוד אביו לישא אותו להמילה דיכול לכורכן בחתיכות שיראין:
(ח) סק״ט מחט בבת אחת. ר״ל תוחב הרבה חתיכות במחט מלא אורכו ואח״כ מושכו:
(יג) מי שצריך לו בגד – תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו ולא מיקרי לצורך המועד לכבוד אביו לישא אותו להמילה דיכול לכורכו בחתיכת שיראין. בח״א כלל ק״ט נסתפק הצריך לתפור לצורך המועד ואין לו חוטים במה לתפור אם מותר לטוות חוטים בשביל זה ע״ש:
(יד) הדיוט ואינו מהיר – סימן אחד הוא דסתם אומן מהיר [הגר״א]. וכל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אמרא בשפת חלוקו תו אינו בכלל הדיוט אלא אומן ודיניה כדלקמיה:
(טו) וכל אדם יחמיר ע״ע וכו׳ – כי רוב בני אדם יכולים להוציא מלא מחט בבת אחת והם בכלל אומן:
(טז) שינוי הניכר – היינו שיהיה ניכר בתפירה עצמה ולא בענין אחר. ודע דבין להדיוט שעושה אותה כדרכו ובין לאומן שעושה מעשה הדיוט אינו מותר כ״א כשעושה אותה לעצמו או בשביל אחרים בחנם אבל כשעושה אותה בשביל אחרים בשכר אסור אף שהוא לצורך המועד אם לא שאין לו מה יאכל וכדלקמן בסימן תקמ״ב ועיין בבה״ל:
ואם היה אומן וכו׳ מעשה הדיוט – ועיין בש״ג שכתב בשם ריא״ז שהביא מירושלמי דה״ה לענין מנעלים. ונ״ל דלענין הדיוט תופר כדרכו לא התירו במנעלים (והטעם אפשר דשם בהדיוט שיצטרך לתפור אחת אחת ולא כמלא מחט כאומן זהו גופא הוא שינוי משא״כ במנעלים אף האומן צריך לתפור אחת אחת ממילא אין כאן שינוי) דאל״ה יאמר בפסחים נ״ד הרצענין מותרין לעשות מנעלין בי״ד שכן הדיוט תופר כדרכו וכמו שאמר שם גבי חייטין:
אלא בעינן וכו׳ – עיין מ״ב מש״כ דכשעושה בשביל אחרים אף לצורך המועד אסור והנה ראיתי בשע״ת שהביא בשם הנו״ב מ״ת סי׳ ק״ד דמתיר אפילו בשכר לתפור לאומן ע״י שינוי והוא לפלא דהוא נגד פסק השו״ע בסימן תקמ״ב וחשבתי בנפשי אולי נקט לדינא כדעת הכל בו שהובא בב״י בסימן זה שהוא מתיר לצורך המועד אף בשכר [והריא״ז המובא בש״ג סבר ג״כ הכי] אף שהב״י כתב עליו שהוא טעות ונקט להלכה בסימן תקמ״ב כדעת הרבה ראשונים האוסרין בזה אכן אח״כ עיינתי בתשובתו ומצדד דדעת השו״ע הוא ג״כ הכי בזה כהריא״ז והא דאוסר בסימן תקמ״ב היינו במלאכה שאינה לצורך המועד והא דקרי ליה מלאכות המותרות היינו דבר שאינה מלאכה ממש אבל דבר שהוא מלאכה ממש וההיתר שלה הוא מחמת שהוא לצורך המועד בזה מותר לעשות אף לאחרים בשכר ומחמת זה מתיר לפועל אומן לתפור בשכר כשיני הכלב ופלא גדול הוא דהרי דברי הטור ושו״ע נובע מדברי הרא״ש שהובא בב״י ושם נזכר בהדיא במעשה דרב חמא דע״כ האי שמשין מלאכה המותרת במועד היו עושין כגון תיקון אצטבאות וכו׳ וידוע דתיקון אצטבאות ע״כ לצורך המועד התירו דאל״ה אף מעשה הדיוט אסור וכמבואר בטור ומרדכי וש״פ ואפ״ה כתב הרא״ש דבשכר אסור וגם בסוף סימן זה כתב בב״י בהדיא דבשכר אסור אף לצורך המועד והאמת הוא כמו שכתבו כל האחרונים [הח״מ והפמ״ג והמאמר מרדכי והנהר שלום] דמה שכתוב בשו״ע בריש סימן תקמ״ב אפילו מלאכות המותרות וכו׳ כולל בין מה שהדיוט תופר כדרכו ובין מה שאומן עושה מעשה הדיוט דהיינו כשיני הכלב וכל כה״ג מה שמבואר לעיל בסימן תק״מ שהתירו לעשות מעשה הדיוט לצורך המועד בכולם אסור לעשות בשביל אחרים בשכר. אכן בעיקר הענין ידוע מה שנהר שלום והא״ר צידדו דהכל בו לאו יחידאה הוא בזה דהריא״ז המובא בש״ג סבר ג״כ הכי וכן הנ״י שפירש פירוש אחר בדברי רב חמא וממילא אין מקור לדינו של הרא״ש וגם השכ״ג סבר שדעת הרי״ף ג״כ כהכל בו אבל בברכי יוסף דחה דבריו דמה שכתב מהנ״י אין ראיה דפליג על עיקר דינו דהרא״ש שהביא אסמכתא לדבריו ממקום אחר ממה דכותב תפילין ומזוזות לאחרים בטובה ולא בשכר ומשמע אף דאותו שכותב המזוזה בשבילו הוא לצורך המועד לקבוע בבית שרוצה לדור בו ואפ״ה בשכר אסור (ומה שדחה הא״ר דשם הכתיבה הוא מעשה אומן אינו דיחוי דהתם מה שמותר לעצמו מעשה אומן אסרו לאחרים בשכר וה״נ בענינינו מה שמותר לעצמו במעשה הדיוט אסור לאחרים בשכר) ותדע עוד דהרי״ו שהעתיק דינו דהנ״י שהוציא שם לפי פירושו ואפ״ה העתיק דינו של הרא״ש וכן הנ״י בעצמו בפ״ג בסוגי׳ דלאחרים בטובה ס״ל דשכירות חשיב מלאכה ומה דהביא הא״ר משכ״ג שדעת הרי״ף ג״כ הכי כבר מוכח מהשכ״ג לבסוף בעצמו שאין ראיה ברורה מדברי הרי״ף אלא שהוא מצדד כן וע״כ מסיק בברכי יוסף וכן במאמר מרדכי שאין לזוז מפסק השו״ע בסימן תקמ״ב שהוא דעת כמה ראשונים היינו הרא״ש והמרדכי והטור ורי״ו וכן מצאתי ג״כ באשכול ובחידושי ריטב״א בשם רבינו ידידיה אכן מצאתי שם דבר חידוש שחילק הריטב״א מדעתו בזה לדינא דה״מ בשאפשר לבעה״ב לעשות אותה מלאכה ע״י אחרים (היינו עכו״ם אפילו בשכר או לישראל בחנם) אבל אם אי אפשר לו להשיג אנשים אחרים אלא אלו והם רוצים דוקא בשכר מותר הן לדבר האבד או צורך המועד ולא מצאתי זה בפוסק אחר וגם לדידיה לצורך המועד שהתיר הוא דוקא ע״י שינוי דלא עדיף הפועל מעצמו כמו שכתב הנו״ב הנ״ל:
שינוי הניכר – עיין בח״א שכתב דאם אינו מוצא אומן שיעשה באופן זה והוא צריך לצורך המועד מותר ליתן שכר לפועל שאין לו כ״א לחם לכו״ע כדי שיהיה לו צרכי יו״ט בריוח והנה באמת הוא אזיל לשיטתיה שמצדד שם בנ״א כהא״ר דאין לו מה יאכל היינו שאין לו צרכי יו״ט בריוח ולהכי פה דהבע״ב צריך להבגד למועד סומך על הא״ר ומ״מ אין ברור לדינא דלהמ״א שם בודאי אין להקל כ״א ע״י מי שאין לו מה יאכל ממש:
(יט) [סעיף ה׳] מי שצריך לו בגד במועד וכו׳ תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו דליכא משום כבוד אביו דיכול לכרכו בשיראים. ריב״ש סי׳ רכ״ו. מ״א סק״ח. א״ר או׳ ח׳ מק״ק סי׳ ס״ג או׳ ו׳ מ״ב או׳ י״ג. ומשמע שם בריב״ש דע״י שינוי מותר. א״ר שם. ועיין א״א סי׳ תקמ״ד או׳ ב׳ שכתב דאף מעשה הדיוט אסור כיון דאפשר לכורכו בשיראין יעו״ש ומיהו נראה דהגם דיכול לכרכו בשיראין עכ״פ יש קצת ביוש שלא כזמין בגדים לבנו וע״כ נראה דע״י שינוי יש להקל וכמ״ש הא״ר כנז׳ ועיין עוד לקמן סי׳ תקמ״ד או׳ ג׳:
(כ) שם. מי שצריך לו בגד במועד וכו׳ הצריך לתפור לצורך המועד ואין לו חוט במה לתפור צ״ע אם מותר לטוות חוט לתפור בו. ח״א כלל ק״י או׳ ז׳ ומיהו עי״ש בנ״א או׳ א׳ שכתב כיון דטויית חוט א׳ בידו אין בו טורח כ״כ נ״ל דמותר וכ״ש כשמשנה קצת יעו״ש:
(כא) שם. אם היה הדיוט ואינו מהיר וכו׳ דסתם אומן מהיר. ביאורי הגר״א. מ״ב או׳ י״ד:
(כב) שם. ואם היה אומן מהיר וכו׳ וכל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימרא בשפת חלוקו מקרי אומן. הרא״ש והטור. מ״א סק״ט. א״ר או׳ ח׳ מק״ק שם או׳ ה׳ מ״ב שם. וזהו דעת הרא״ש והטור אבל להרמב״ם אינו אומן עד שיודע גם שניהם הא לא״ה לא. חמ״מ או׳ ב׳ וכוונתו ע״פ מ״ש ב״י בדעת הרמב״ם וא״כ לדעת הש״ע שהעתיק לשון הרמב״ם לא נקרא אומן עד שיודע שניהם. מיהו הרב מ״ב בשה״צ או׳ כ״א כתב דלדינא נראה דאין לזוז מדברי הרא״ש והטור שכ״ה ג״כ דעת הגהת סמ״ק בשם ר׳ יחיאל וגם הוזכר דיעה זו בשה״ל וגם מביאור הגר״א משמע שגם הרמב״ם סובר כהרא״ש יעו״ש. ונראה דכ״ה דעת האחרונים שהעתיקו דברי הרא״ש והטור על הש״ע שהוא לשון הרמב״ם דסוברים גם הרמב״ם סובר כהרא״ש:
(כג) שם הגה. וכל אדם יחמיר וכו׳ מפני שרוב בני אדם עכשיו חשיבי בקיאים במלאכת התפירה. לבוש:
(כד) שם בהגה. וכל אדם יחמיר על עצמו וכו׳ לא מדינא אבל מי שיודע אומן מקרי ומדינא צריך שינוי. א״א או׳ ט:
(כה) שם בהגה. לתפור בשינוי זה. ואם אין לו מי שיעשה לו בגד לצורך המועד בענין זה מותר ליתן שכר לפועל שאין לו כ״א לחם לכ״ע כדי שיהיו לו צרכי יו״ט בריוח. ח״א כלל ק״י או׳ י״ב, והיינו דאזיל לשעתיה בנ״א כלל ק״ז או׳ ד׳ שמצדד כהא״ר בסי׳ תקמ״ב דאין לו מה יאכל היינו שאין לו צרכי יו״ט בריוח אבל לדעת המ״א שם אין להקל כ״א ע״י מי שאין לו מה יאכל ממש יעו״ש ובדברינו לשם בס״ד:
(כו) שם בהגה. אלא בעינן שינוי הניכר. דהיינו בתפירה עצמה. תה״ד שם. לבוש:
(כז) כתב הכלבו ההדיוט תופר כדרכו אפי׳ לאחרים ואפי׳ בשכר אם יהיה צורך המועד מזה ע״כ. והב״ד ב״י וכתב עליו וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמ״ש בסי׳ שאח״ז עכ״ל והד״מ או׳ ב׳ כתב דמיירי בשכר ושרי כמ״ש לקמן בסי׳ תקמ״ב דיש שכר דשרי יעו״ש ור״ל שאוכל עמו בסעודתו או ע״י פועל שאין לו מה לאכול וכ״כ הב״ח. שכנה״ג בהגב״י או׳ ה׳ והברכ״י או׳ ב׳ כתב דמדברי הריטב״א בחי׳ למו״ק דף י״ב מוכח דאיכא מאן דסבר כדברי הכלבו דלצורך מועד אף בשכר שרי וכתב שכ״כ ג״כ או״ח כדברי הכלבו יעו״ש. והנה״ש כתב כל דבר שמוכרח הוא לו לצורך המועד ובחנם אפשר שלא ימצא התירו לו אפי׳ ע״י פועלים ובשכר וההדיוט תופר כדרכו והאומן בשינוי יעו״ש. ועיין עוד באחרונים שכל אחד לדרכו פנה ומ״מ לענין דינא מבואר לקמן בסי׳ שאח״ז דאם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו או אפי׳ בדבר קצוב אם הוא ע״י פועל שאין מה יאכל או דבר האבד אפי׳ ע״י מי שיש לו מה יאכל ושכר קצוב מותר יעו״ש:
(יב) עושה אותו כדרכו – כי דרך תפירתו אינה מקצועית, וממילא יש כאן שינוי. וכשיש צורך המועד, והפעולה נעשית בשינוי, הדבר מותר.
(יג) כשיני הכלב – ביצוע התפירות עבור אדם שאינו בעל מלאכה, נחשב שינוי, כי אינו יודע לתפור בצורה מיומנת. אבל אומן שתופר, צריך לוודא שלא תהא אריגתו מושלמת. כי ההיתר לתפור ניתן מכיון שיש בזה צורך המועד, ובשינוי.
(יד) לתפור בשינוי זה – כי חלק מן האנשים שאינם חייטים תופרים בצורה מקצועית.
(טו) בעינן שינוי הניכר – השינוי שנדרש צריך להיות ניכר בבגד, שייראה כי התפירה אינה מושלמת. וכפי שהסברנו בהקדמה, גזירה זו מוודאת שבימי המועד לא יתפרו אלא תפירות הכרחיות.
ההדיוט שאינו יודע להוציא מלא מחט כאחד שכן דרך האומן תוחב הרבה תחיבות במחט מלא ארכו ואחר כך מושכו ומי שאינו יודע לעשות כן וגם אינו יודע לכוין אימרא בשפת החלוק שדרך לתפור בגד על השפה שלא יקרע והדיוט אינו יודע לכוין בה שתהיה שוה אלא פעמים מרחיב ופעמים מקצר ומי שאינו יודע שום אחד מאלו יכול לתפור כדרכו לצורך המועד ואם יודע אחד מאלו לא יתפור אלא דרך שינוי שיפסיע פסיעות גסות וגם יתחוב אחת למעלה ואחת למטה כשיני כלב.
(ז) ההדיוט שאינו יודע להוציא מלא מחט וכו׳ משנה שם (ח:) ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ובגמ׳ (י.) ה״ד הדיוט אמרי דבי רבי ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט כאחת רבי יוסי בר חנינא אמר כל שאינו יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו. ופירש״י שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו. שאינו יודע לחתוך אותו בגד עב שעושין ממנו אימרא בשפת חלוקו אלא שבמקום אחד מקצרו ובמקום אחד מרחיבו ע״כ ורבינו מפרש דקאי אתפירת האימרא שאינו יודע לכוין שתהיה האימרא שוה אלא כאן קצר וכאן רחב והוא מעוקם וכי פירש ר״י וכתב הרא״ש ולא אפסיקא הלכתא כמאן הלכך המכיר בעצמו שהוא יודע באחד מאלו לא יתפור במועד ואמרי׳ תו בגמרא מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסיע רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא: ופירש״י מפסיע שאינו תופר ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מכליב שדומים תחובי המחט לשיני הכלב רחוקות זה מזה כשיני הכלב: שיני כלבתא. שאינו תופר כדרכו תוחב זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה ולהכי קרי ליה כלבתא דהכי קיימי שיני הכלב שן אחד גבוה מחבירו וכתב הרא״ש הכי נמי לא איפסיקא הלכתא כמאן הלכך אומן הצריך לתפור לצורך המועד יעשה כחומרי שניהם תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב וכ״כ המרדכי וכ״כ הגה״מ בשם סמ״ק וכתב עוד לכך יזהר כל אדם שלא יתפור כי אם ע״י שינוי כי רוב ב״א בקיאים בהוצאת מלא מחט והרמב״ם כתב בפ״ז מהל׳ י״ט מי שצריך לו בגד או לבנות לו מקום במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה ה״ז עושה אותה כדרכו ואם היה אומן מהיר ה״ז עושה אותה מעשה הדיוט כיצד בתפירה מכליב ובבניין מניח אבנים ואינו טח בטיט עליהם ומאחר שסתם הדברים משמע לי שסובר דכל הני אמוראי ליכא בינייהו פלוגתא כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והלכך כל שאינו אומן מהיר מיקרי הדיוט בין שאינו יכול להוציא מלא מחט בין שאינו יכול לכווין אימרא מיקרי הדיוט לכ״ע ואומן כל שמשנה בין שמפסיע בין כשיני הכלב מותר לדברי הכל וכתב רבינו ירוחם שכ״נ שהוא דעת הרי״ף ז״ל וכתבו התוספות ההדיוט תופר כדרכו נראה דדוקא לצורך המועד אבל בחנם למה יתירו אפי׳ ע״י שינוי מיהו לא איירי בדבר האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר׳ יוסי דאין מצריך שינוי בדבר האבד עכ״ל וכ״כ המרדכי ומיהו אם אין הפסד בשינוי כתבתי בסי׳ תקל״ז בשם הרמב״ם שצריך לשנות. כתב הכלבו ההדיוט תופר כדרכו אפילו לאחרים ואפי׳ בשכר אם יהיה צורך המועד מזה ע״כ וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמו שיתבאר בסי׳ שאחר זה:
כתב בת״ה שנשאל אם תופס המחט בשינוי באצבעותיו אי שרי לתפור בח״ה כה״ג או לא והשיב דיראה דלא שרי:
כתב בפסקי התוס׳ בפ׳ אלו מגלחין אין לגדל פתילה במועד ע״י עו״ג אסור ואף לפתילות ב״ה דלאו מצוה יתירה כציצית אבל נ״י כתב בפ׳ ההוא יש מי שכתב דלגדל פתילות בחולו של מועד נראה שמותר דגדילת פתילות מעשה הדיוט הוא ושרי וכ״כ ר״י בשם הרי״ט וכן נהגו:
[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) ההדיוט שאינו יודע להוציא כו׳ וגם אינו יודע ר״ל לא נקרא הדיוט אא״כ יהיה הדיוט בשניהם וכדעת הרא״ש והביא ב״י ולזה סיים בל׳ שאינו יודע בכל א׳ מאלו כו׳ וא״ש שפי׳ הוא של ומי וא״צ למוחקו:
(ה) ההדיוט וכו׳ משנה וגמרא ריש (דף י) וכתב הכל בו ההדיוט תופר כדרכו ואפי׳ לאחרים ואפי׳ בשכר אם יהיה צורך המועד בזה עכ״ל וצורך המועד דקאמר הכא היינו לומר שצריך לשכר זה במועד לפי שאין לו מה יאכל במועד דשרי וכמו שיתבאר בסימן שאחר זה והב״י לא פירש כך וכתב עליו וטעות הוא וכו׳ ואין כאן טעות:
מקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אלבושי שרדמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטוטורמקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

אורח חיים תקמא – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), מקורות וקישורים לשו"ע אורח חיים תקמארשימת מהדורות, באר הגולה אורח חיים תקמא, ט"ז אורח חיים תקמא, מגן אברהם אורח חיים תקמא, אליה רבה אורח חיים תקמא, באר היטב אורח חיים תקמא, ביאור הגר"א אורח חיים תקמא, לבושי שרד אורח חיים תקמא, משנה ברורה אורח חיים תקמא – מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5), ביאור הלכה אורח חיים תקמא, כף החיים אורח חיים תקמא, שולחן ערוך כפשוטו אורח חיים תקמא – באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר), טור אורח חיים תקמא, מקורות וקישורים לטור אורח חיים תקמא, בית יוסף אורח חיים תקמא, אור חדש – תשלום בית יוסף אורח חיים תקמא – באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר), דרכי משה אורח חיים תקמא, דרישה אורח חיים תקמא, פרישה אורח חיים תקמא, ב"ח אורח חיים תקמא

Orach Chayyim 541, Shulchan Arukh Sources Orach Chayyim 541, Be'er HaGolah Orach Chayyim 541, Taz Orach Chayyim 541, Magen Avraham Orach Chayyim 541, Eliyah Rabbah Orach Chayyim 541, Baer Heitev Orach Chayyim 541, Beur HaGra Orach Chayyim 541, Levushei Serad Orach Chayyim 541, Mishna Berurah Orach Chayyim 541, Beur Halakhah Orach Chayyim 541, Kaf HaChayyim Orach Chayyim 541, Shulchan Arukh Kifshuto Orach Chayyim 541, Tur Orach Chayyim 541, Tur Sources Orach Chayyim 541, Beit Yosef Orach Chayyim 541, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Orach Chayyim 541, Darkhei Moshe Orach Chayyim 541, Derishah Orach Chayyim 541, Perishah Orach Chayyim 541, Bach Orach Chayyim 541

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×